נגן את זה נכון

- "הייתי נותן את זה בתור תרגיל לסטודנטים במחלקת אינטראקטיב"
- "נראה לי שלהביא את זה בתור תרגיל יהיה קצת אכזרי (: אבל בהחלט מאתגר ומחרפן את המוח בצורה טובה."

דו השיח הנ"ל התרחש בתגובות של הטור השני שלי בבלוג הזה. איזה שם בשנת 2007.
הצגתי שם את נגן הוידיאו של viddler שהציג חידוש בדמות תגובות בתוך הנגן עצמו.
הרעיון הדליק אותי, אבל הביצוע היה לא טוב וקצת אחרי כתיבת הפוסט ההוא די שכחתי מהעניין, עד שעברו להם לא מעט מים בנהר האישי שלי והנה פתאום ניצב מולי האתגר לתכנן את נגן הוידיאו החדש של נענע10.

אז ישבתי וחשבתי על מה צריך להיות, מה המשתמש רוצה, מה אני רוצה ובעיקר על הטוויסט הקטן והפינות החלקות שיהפכו את הנגן לסטנדרט כלשהו. לפחות בשאיפה.
ההברקה צצה לי ברכבת, בדרך למשרד, וכשכולי אחוז התרגשות (לפעמים אני מתרגש מכלום תאמינו לי), לקחתי את המחברת והעט שלי והתחלתי לשרבט את החלום.

ידעתי שאני רוצה שהממשק הפיזי של הנגן יהיה קומפקטי במידת האפשר.
המטרה הראשונה אותה צריך למלא נגן סרטים, הוא לנגן סרטים. לא להיות קונסולה של מטוס.
ידעתי, מנסיוני מול VLC, שאני לא אתפשר על הפרטים הקטנים כמו שימוש במקלדת בשביל לתפעל את הנגן תוך כדי צפייה (למשל כשמקש הרווח עוצר או מנגן את הסרטון, ושמקשי החיצים מגבירים או מנמיכים את הווליום).
וידעתי, שאני רוצה שיהיו שם תגובות.

סקיצות ראשונות

העניין הזה של התגובות קצת שבר את הראש. כי אחרי הכל, זה איום חזק על המטרה הראשונה שהנגן צריך לבצע.
איך לכל הרוחות מניחים תגובות על סרטון, אבל לא מפריעים לצופה?

ניסיתי לחשוב מה קורה כשאתם יושבים מול הטלוויזיה עם חברים ורואים סדרה כלשהי. הרי לכולנו יש את החברים שיצפו בדממה ואת אלו שאחרי איזה קטע משעשע יגידו "בונה קריימר הזה דפוק לגמרי…".
חשבתי על מה שהחבר הזה אומר. וחשבתי וחשבתי ואז הבנתי שזה הכל עניין של מינוח שונה. לא תגובות – "הערות".
בעוד אני חושב על תגובות, אני חושב על פוסטים מלאי פסקאות ושורות של "אבנר התותח" בכתבה של כלכליסט.
מן הסתם הרי שחבר חופר שכזה יפריע לכולם לצפות אבל החבר ההוא שצפה בסיינפלד מקודם פשוט זרק הערה לאוויר. וכזאת, כשהיא מגיעה בתזמון נכון והולכת בתזמון נכון, לא תפריע לאף אחד.

תרשים power point

140 תווים. כמו שלימד אותנו טוויטר. זה המספר לשטויות חסרות תוכן ממשי שחולפות על פנינו במהלך היום ולא באמת מפריעות ודורשות זמן.
ומכיוון שמדובר בהערות לא חשובות, אין בעיה שכמה גולשים יגיבו על אותה השנייה ואנחנו נבחר, ראנדומאלית, את אחת מהן בעת תצוגה. זה לא באמת חשוב וסה"כ מדובר באפקט מעניין שמשדרג את חווית הצפייה.
ברגע שהוזלתי את משמעות התגובות ההערות, היה הרבה יותר קל להכניס אותן פנימה.

מעבר לכך, גיא אליאב אפילו שדרג את הרעיון ובהשראת היפנים ביקש שנאפשר להציף את התגובות בשכבה מעל הסרטון.
אני מודה שאמרתי לו שאני חושב שזה לא יהיה כיף לאף אחד לצפות בזה – אבל הספיק לי טסט אחד כדי לראות שזה די כיף דווקא וממש לא מפריע. להיפך.

פיטשופ

אז זהו. תהליך החשיבה, העיצוב (שנעשה בסטודיו שלנו על ידי יערה התותחית) והבנייה (MediaAnd, שמימשו את כל הקריזות שלנו בכבוד מצד אחד וליאוניד ומקסים בצוות הפיתוח של נענע10 מצד שני) הושלמו ואם נעבור כמה חבלי לידה שבטח יבואו, אני יכול רק לקוות שבאמת הצלחנו לעשות משהו מעט שונה ובעיקר, יעיל.

אתם מוזמנים להתרשם בעצמכם ולחוות דעה בפיילוט דרך ערוץ הגברים החדש שעלה.

נענע10. מודל 09.

ויהי אור.

אם אני לא טועה, עברה כבר שנה מאז שנענע10 הגיח לעולם עם עיצוב חדש מבית היוצר של נוויל ברודי.
מכל הררי הכסף שנשפכו על ה"שדרוג" קיבלנו בעיקר הרבה שחור ובלאגן אינסופי בעיניים.

עכשיו אנחנו מנסים שוב.
עם שדרה ניהולית חדשה ולקחים מאוד ברורים ממה שהיה, אנו חושפים את הטפח הראשון ממה שמתעתד להיות, ממש ממש אוטוטו, נענע10 החדש.

אני רוצה לנתח ולהסביר לכם קצת על ההגיון שעומד מאחורי הדף הראשי החדש שבעצם משפיע על כל חזון נענע10.

פרסונליזציה

אחד הדברים היותר משמעותיים שבחרנו לעשות הוא לגרום למשתמש להרגיש בבית.
ב-Ynet, למשל, אני נוהג להגיע למדור המחשבים ע"י גלילה ארוכה לאיפשהו במרכז העמוד, פשוט כי יש עורך שבא והחליט שחדשות, או ספורט חשובים יותר ממחשבים.
אבל מי אמר שזה נכון? שהרי עבורי, מחשבים הוא נושא הרבה יותר חשוב מספורט.
כאן נכנס מנגנון חדש שאנחנו קוראים לו בפשטות "פרסונליזציה" וכל תפקידו הוא להסתכל להיכן הגולש נכנס יותר ולהיכן פחות – ולסדר את העולמות בעמוד הראשי בהתאם.
וויכוח שהיה בנינו לבין עצמינו בא בעקבות השאלה, האם זה נכון "לשגע" את המשתמש שהתרגל למבנה מוגדר.
הגענו למסקנה שזה נכון ולא נכון.
זה לא נכון, כי המשתמש עלול לחפש את העולם שהוא אוהב, אבל לגלות שהוא זז וששוב הוא ייאלץ לסרוק את העמוד ולחפש מחדש.
זה נכון, כי למה להטריח משתמש בנושאים שלא מעניינים אותו?
על כן, בנינו אלגוריתם מיוחד שבא להתחשב בכל מיני גורמים ונתונים שינסו לתת למשתמש מינימום תנועה, במקסימום אפקטיביות.
אני כבר אזהיר ואודיע שהאלגוריתם הזה עדיין לא מושלם והוא נמצא בתנועה תוך כדי שאנחנו מקשיבים למשתמשים ורואים מה טוב להם יותר ומה פחות. עפ"י התגובות, נשנה בהתאם.
כמו כן, משתמש שלא ירצה את הרעיון הזה, יוכל להגיד לעמוד הבית לעזוב אותו במנוחה ואז בעצם הוא מבטל את הפרסונליזציה ושלום על ישראל.
אישית? חששתי מהרעיון הזה. אני מודה. אבל אחרי שראיתי אותו בפעולה, זה דווקא ממש נחמד.

הפרסונליזציה עובדת גם בעולם המשחקים עצמו (שיביא לכם את המשחקים שאתם אוהבים לשחק ולא רק המלצות מערכת) וגם על הטוקר. תוכלו להתחבר לחשבון שלכם בטוקר (aka טוויטר הישראלי) ולראות את העדכונים האחרונים של החברים שלכם.

עיצוב

האמת שכאן אין יותר מדי מה לפרט. אתם יכולים לראות בעצמכם את השינוי המשמעותי ואת העלייה ברמה.
מעבר לצבעים ולקווים האפורים, הלכנו על מבנה מאוד אחיד, מאוד מסודר. מספיק עם הבלאגן ותצורות הניווט הלא ברורות.
עכשיו יותר ברור להבין איפה נמצא מה ולמה וכמה ואיפה ומתי.

VOD

אתרי וידיאו אחרים זורקים את הביטוי הזה לאוויר, אבל לא באמת מתכוונים אליו.
סקשן של פרקים בתוך עמוד אחד זה נחמד…אבל אפשר להתאמץ קצת יותר.
כאן אנחנו פוצחים בעוד פיצ'ר בעמוד הראשי שבעזרתו תוכלו ממש לבחור כל סדרה שרצה בערוץ עשר ולארגן לכם VOD אישי.
עלה פרק חדש לאויר שפיספסתם? במקום ללכת ולחפש אותו בעמודי התוכניות (ולהסתכן בספוילר), קונסולת ה-VOD תזרים לכם אותו אוטמאטית. כבר לא צריך לזכור מועדי שידורים. בשביל זה, כעת, יש את נענע10.
גם הפיצ'ר הזה נבנה בצורה הדרגתית, הוא נותן סיפתח ואנחנו נקשיב לתגובות ונמשיך לפתח אותו בהתאם.

זהו?

זהו. שזה ממש לא זהו.
כמו שציינתי כבר למעלה, ממש בקרוב, כל נענע10 ישתנה בהתאם לעיצוב החדש. כל הדפים הפנימיים, והערוצים והכתבות. הכל קופץ ברמה אחת או שתיים (או חמש).
וכל הסיפור הזה, כל ההשקה המחודשת, הכל הכל הוא רק קצה הקרחון, הפתיח שמביא ניחוח חדש לאוויר.
אני נמצא בנענע10 כבר חודשיים שלמים ואולי זה יישמע לכם משוחד מאוד, אבל אני באמת מאמין בבשורה שמגיעה כעת. החומר האנושי שמפעיל את נענע10 מורכב מאנשים איכותיים שבאמת מבינים מה שהם עושים.

יש לא מעט רעיונות שנמצאים בתנור וייצאו בחודשים הבאים ואני אישית מבטיח לעדכן על אלו מהם שמתאימים לנושא הבלוג (קרי: אני לא הופך את המקום הזה לבלוג שיווקי. אלא מעדכן על מה שרלוונטי ושנראה לי שיעניין אתכם).

בהצלחה, תבואו לבקר :)

הגל הלבן

עברה שנה מאז שעברה שנה מאז שפתחתי את הבלוג הזה.
מה שאומר שאנחנו כבר שנתיים יושבים פה ומדברים על ממשקים.
אז קודם כל, מזל טוב.
ובתזמון מושלם, הצלחתי להניח את הידיים שלי (ותודה לנמרוד צוק) על אחת הפלטפורמות המדוברות בשנה האחרונה שמתיימרת להיות שינוי תפיסתי בכל הנוגע לצורת התקשורת והדיונים שלנו ברשת. החל מהמיילים, דרך הפורומים והבלוגים ועד למי יודע איפה.

אני מדבר כמובן על google wave.
או בשמו העברי שאני ממציא ברגע זה, גו-גל (goo-gal).
מי שלא יודע במה מדובר, מוזמן לצפות בסרטון ההדגמה הלא קצר של צוות הפיתוח.

ולמי שאין כוח לצפות בסרטון, אסביר בקצרה שמדובר בחזון של גוגל ליצור פלטפורמת דיונים ממוקדת שתאפשר שיח רב משתתפים באינטרנט החדש שלנו – קרי, לא רק טקסטים. קרי, לא רק במיקום אחד, אלא בשאיפה שהדיון יוכל לזוז מהמייל, לבלוג, לפורום ובעצם יהווה יישות בפני עצמו ללא כל קשר למיקום הפיזי שלו.

אוקי, אז בהתרגשות גדולה (אני כזה גיק לפעמים), אספר לכם את ההתרשמות הקטנה שלי מהרעיון הגדול שלהם.
רק לפני כן אציין מראש שזו התרשמות די ראשונית. וכן שמדובר בגרסה מאוד מוקדמת של המוצר שעדיין נמצאת בפיתוח ותהליכי חשיבה מצד גוגל.

נתחיל.
בכניסה הראשונה, המסך שלי נראה מאוד אימיילי. תיקיות, אנשי קשר, נושאים (הנקראים "גלים"). סוג של ג'ימייל משוכלל. סוג של אווטלוק מופשט.
השינוי העיקרי מורגש בכך שהגלים מכילים את המשתתפים שלהם ושכל גל מכיל בר כפתורים עמוס לעין.

בניגוד למיילים, הגלים אמורים לדרבן אותנו להזין יותר תוכן שכן הוא משתלב בצורה הרבה יותר חדה וטבעית בדיון.
אובייקטים מוכנסים ומשתלבים יפה על הגל ושלא כמו במכתב וורד רגיל, הם (כמעט ו)לא מוגבלים לשורות ולא יורדים או משתנים כשאנו כותבים או סתם יורדים שורה.

ישנם סוגים שונים של תוכן שבאים להקל עלינו ליצור דיונים. דוגמת הסקר, עליו יכול כל משתתף לענות מבלי ליצור תגובה מיוחדת.

עד כאן, אני יכול לציין לטובה את הממשק החלקלק בהחלט שמאפשר לפתוח גל, להגיב לו, לערוך אותו. פס הגלילה הקופצני שקיבל מראה מעט שונה (זה ממש מדליק. אם אתם גוררים אותו מעבר לגבול שלו, הוא ממשיך איתכם כרגיל עד שאתם עוזבים ואז הוא, כמו קפיץ קטן, מתנדנד בחזרה למקומו). הכל טוב ויפה. אבל לא מחדש והרשת כבר הוכיחה לנו שגימיקים שכאלה אפשריים ואפילו לא מעמיסים במיוחד על הממשק.

אז איפה הבעיה שלי?
ובכן, כשנכנסים לרעיון המרכזי לשמו נוצר הגו-גל, דיונים פורים בין מספר רב של משתתפים – כאן כבר העסק מתחיל להתבלבל.
קחו לדוגמא את הגל הבא:

שימו לב שבצד ימין כתוב 99 מתוך 109.
זה אומר שיש 99 תגובות חדשות מתוך 109 הודעות בסך הכל.
ושימו לב מה קורה בפנים:

שמונה משתתפים ועוד עשרים וחמישה נוספים.

שלושים ושלושה משתתפים! בדיון שאורכו כ-109 הודעות!
איך אפשר לקרוא את זה?!
אני לא רוצה לדמיין מה קורה כשאני נכנס לדיון שכזה באמצע שכולם כבר חוגגים. המצב שאני אוכל לעקוב אחרי כל מה שקרה הוא בלתי אפשרי לחלוטין.
גוגל, כמו גוגל, חשבו גם על זה והביאו לנו אפשרות לעשות REPLAY לכל הדיון. ממש כמו בוידיאו, נוכל להריץ שלב אחר שלב ולראות מה פה קורה פה.

פרקטי, זה לא.
כי אין מצב שאני הולך לשבת עכשיו ולראות שלב אחרי שלב 109 הודעות.
בייחוד לא כשזה לא 109, אלא 168. הגוגל סופר כל עריכה ושינוי מזערי שנעשה כשלב. אז אם מישהו מחק אות…זה שלב.

קשה. לא יעיל ובאמת שלא עוזר לנהל דיון מורכב שכזה.
אז נכון שרוב הדיונים אינם מגיעים לרמות תגובות שכאלו, אבל מאחר וחלק מהחזון הוא לקחת ולהדביק את הדיון בכל מקום אפשרי…זה אפשרי בהחלט.
וכשזה יקרה, זה לא יהיה נעים.
יכול להיות שהחזון לא הכי יעבוד כי מרוב שלכולם יש מה להגיד, אנחנו נסיים עם דיונים כאורך הגלות שאף אחד לא ירצה לקרוא, או שנחזור להמון דיונים קטנים בכל מיני מקומות שונים.
אין לי ספק שבתצורה החדשה הזאת, דיונים במייל יהיו יותר נעימים לעין. אבל האם זה באמת מצריך משהו מעבר לשיפור הממשק של ג'ימייל. האם זה ממש דורש לפצוח בפרויקט חדש ולצעוק אותו בקולי קולות? ימים יגידו.

עד שנדע האם החזון יתממש כמו שצריך, נאלץ לחכות כי נראה שיש לא מעט עבודה על הבסיס. את הפיצ'רים והגימיקים הם יודעים לעשות יופי, השאלה העיקרית היא איך הם יישמו את הסיבה העיקרית לשמה נוצר הגו-גל.