תזכורות קטנות: משחק גדול

בחלקו הראשון של סדנת היצירה שלנו, הוכרז פרויקט חדש ופתחנו במסע של סיעור מוחות עבור אפליקצית tinyReminders שמטרתה היא להזכיר למשתמש את הדברים הקטנים שסביר שהוא ישכח (לסקרנים, הצלחתי בסופו של דבר – לאחר שבועיים – לזכור לקחת את הגבינה).

קיבלתי המון רעיונות והצעות, הן בתגובות כאן, הן בפייסבוק, הן בטוויטר והן במיילים.
מה היה לנו שם: תזכורות מבוססות מיקום, הצמדת תזכורות להקשרים מסויימים, שימוש ב-SMS, נדנודים חוזרים ונשנשים בפרקי זמן קבועים, תזכורות קוליות, קבלת שיחות, מזכירה חכמה שלומדת את השימוש שלי ועוד ועוד ועוד.

אחת התגובות ששבתה אותי במיוחד היתה של אורי דישון, אדם יקר ואיש משחקים בדם שהמליץ לי לשמוע את ההרצאה של דודי פלס על מישחוק מטלות (לא בדיוק הכותרת הכי מדוייקת, אבל זה פחות או יותר נושא ההרצאה).

אם בא לכם ויש לכם 40 דקות פנויות, אני ממליץ בחום לצפות:

חלק ראשון:

חלק שני:

לאלו מכם שלא רוצים לשבת ולצפות אסביר שהרעיון בכללי, בהקשר של האפליקציה שלנו, הוא לקחת את את המטלה הזאת שנקראת לזכור, ולהפוך אותה למשהו כיפי.

למשל, לתת למשתמש ניקוד גבוה על כך שזכר משהו ידרבן אותו להתאמץ ולזכור.
אנחנו מוסיפים ערך מוסף למשהו הקטן שהוא היה צריך לזכור ובכך הופכים אותו למשמעותי יותר.

קחו לדוגמא את משחק הזיכרון הפשוט שכולנו מכירים מהילדות שלנו.
מולנו על השולחן מונחים קלפים עם הגב כלפי מעלה. מתחת לכל קלף יש ציור ועלינו להפוך בתורנו זוג קלפים כדי למצוא שניים עם אותו הציור.
אם הקלפים היו עם הציורים כלפי מעלה, היינו מיד מסתלקים מהשולחן והולכים לבצע משהו יותר מעניין.
אבל ברגע שהציורים הוסתרו, ומולנו עומד אדם אחר שאנחנו יכולים לנצח או לחילופין מחשב שנותן לנו ציון – פתאום אנחנו חשים מחויבות גדולה להתאמץ ולזכור איפה היה כל קלף בפעם הקודמת שראינו אותו.

אלמנט המשחקיות, היכולת לנצח, היכולת להפסיד הביא איתו ערך מוסף עצום.

אם יש לנו את הכוח לשדרג את המעמד של מושא התזכורת, לא ננצל אותו?

רובכם בוודאי מכירים את foursquare.
האנשים שיצרו את המוצר הזה ידעו שאין סיכוי בעולם שאנשים סתם יספרו לכולם איפה הם נמצאים מאחר וזו מטלה משעממת וחסרת ערך. על כן הם פשוט באו ואמרו שאם משתמש יעשה צ'קאין במקום אחד מספיק פעמים – הוא יהיה (*פם פם פם פםםםםם*) ראש העיר (*!!!*).
מבחינת המשתמש זה אומר שאם הוא יתמיד ויעשה צ'ק-אין בכל פעם, הוא יקבל מעמד מיוחד בקרב חבריו.
מבחינת החברים זה אומר שמישהו עלול לנצח אותם וגם הם חייבים להילחם על הסטטוס הנחשק.
מבחינת האנשים ב-foursquare זה אומר שהם שיכנעו אנשים לדווח להם על מקומות חדשים ומעניינים.

כל כך מפגר שזה עובד כמו קסם.

אחרי שישבתי וחשבתי על הרעיון של הפיכת האפליקציה לסוג של משחק, הבנתי שזה תפור בדיוק.
התוצאה של מימוש הרעיון הזה היא שימוש כיפי, שימוש פרקטי ואפילו אימון הזיכרון שלנו בכל תחום אחר.

tinyReminders תהיה משחק זיכרון של גדולים :)

מה דעתכם?
האם אתם מסכימים עם הכיוון? ובמידה וכן, איך אתם חושבים שאפשר לצ'פר את המשתמש במידה והוא זכר? איך אפשר להעניש אותו במידה ולא?
אשמח לשמוע את הרעיונות שלכם למשחק החדש.

עד כאן להפעם.

לעדכונים של עד הפוסט הבא – אתם מוזמנים לעקוב אחרי בטוויטר.

וכן המייל שלי פתוח לכל מה שלא מתאים לתגובות.

(הלאה, אל החלק השלישי של הפרויקט)

תזכורות קטנות: פרויקט קהילתי, בונים אפליקציה ביחד

כבר קרוב לארבע שנים שאתם חוזרים לקרוא את המחשבות שלי בבלוג הזה ולדעתי הגיע הזמן לקחת את מערכת היחסים שלנו לשלב אחר.
זה לא מהיום שאני חושב על הרעיון של להתחיל פרויקט משותף שלי ושלכם.

הרבה פעמים זה נגמר ב"הם היו רוצים לראות מוצר מוגמר וזהו" או בסתם "אין לי כוח" אבל הפעם אני רוצה לנסות לעשות את זה מההתחלה ועד הסוף.

ההתחלה היא רעיון לאפליקציית סלולאר (שתיקרא tinyReminders) שעלה בראשי בימים האחרונים, הסוף לא ידוע ותלוי בעיקר בכמה שיתוף פעולה אקבל.

נתחיל.

רחלי קרוט, עורכת מדור האוכל בnana10 מקבלת מדי פעם דוגמיות של מוצרים מחברות אי אלו ואחרות. לפני כשבוע היא קיבלה כל מיני גבינות חדשות ושאלה אם ארצה לקחת אחת.
הסכמתי ומאחר וזו היתה שעת הבוקר, הנחתי את הגבינה הקטנה במקרר כדי שאוכל לקחת אותה בסוף היום.

זה היה לפני יותר משבוע ובכל לילה, בבית, אני נזכר ששכחתי.
אני ממש לא בן אדם ששוכח, רק שיש הרבה דברים כל כך קטנים שהערך שלהם לא הכי חשוב בעולם, אבל זה עדיין מציק לשכוח.
להוציא את האוכל מהמקרר לפני שיוצאים למשרד, לקחת ספר לחבר, להעתיק פרק של סדרה עבור קולגה. דברים כאלה.

יש לי צורך באפליקציה שתזכיר לי את הדברים הקטנים שהכי קל לשכוח.

מחיפושים במרקט של גוגל (אני משתמש אנדרואיד) מצאתי בעיקר אפליקציות שנועדו לנהל משימות.
לקחת אוכל לעבודה – זו לא משימה.

מצאתי גם שהאפליקציות הקיימות די מסבכות את העניין ומנסות להתחכם. אני אישית לא חושב שצריך להתאמץ יותר מדי בשביל להוסיף תזכורת פשוטה. אין לי עניין להפוך את התזכורות הקטנות האלו למטלה בפני עצמה, לניהול ולדירוג לפי חשיבות, לתיוג, לסיווג וכו' וכו'. הן על סף חוסר משמעות וצריכות להישאר כאלה.

הממשק שיאפשר להוסיף ולקבל אותן אמור להיות מינימלי לחלוטין (בגודלן של התזכורות) ומהיר כשד.

אני רואה בדמיוני אפליקציה קטנה קטנה ומהירה שלא תדרוש ממני יותר מדי.

tinyReminders

עד כאן הקונספט והרעיון אותו ארצה שנפתח יחדיו.
התפקיד שלכם הוא לחשוב עליו קצת ולתת את האינפּוּטים שלכם.
מה אתם חושבים שצריך עוד להיות (אם בכלל) מה אסור ומה מותר. מעבר לכך – המעצבים/מפתחים (אנדרואיד, אייפון…בלקברי? סימביאן…?) שבניכם שבא להם לקחת חלק פעיל, מוזמנים להגיב גם הם.

אפשר לקחת את זה להרבה כיוונים (למשל: הפכית הביטוי "אחי, תזכיר לי בבוקר לאסוף אותך" למשהו שממש אפשר לבצע באמצעות האפליקציה) ואני אשמח לשמוע ה-כל.

בעדכון הבא, אני ארכז את כל הרעיונות ואפילו תרשימים לממשק בסיסי שייתן עוד קצת בשר.

מה אני לא רוצה שתגידו לי? דברים כמו "יש כבר מאתיים אפליקציות כאלה" – יש למעלה מחצי מליון אפליקציות. מן הסתם שמה שלא נחשוב עליו, כבר קיים בתצורה כזאת או אחרת.
אפליקציות דומות חשובות למחקר, אבל אני לא רוצה שתשתמשו בהן כדי לבטל את הפרויקט שיש לו ערך ומשמעות של מעבר להיות מקוריים וראשונים.

המטרה שלנו היא להרים אפליקציה קטנה מגניבה שתהיה תוצר של עבודה משותפת ותלמד את כולנו דבר או שניים במימוש רעיון משלב האפס שלו.

לעדכונים של בין לבין – אתם מוזמנים לעקוב אחרי בטוויטר.

וכן המייל שלי פתוח לכל מה שלא מתאים לתגובות.

אז קדימה, לעבודה :)

(החלק השני של הפרויקט נמצא כאן)

וואלה יופי

הנה שלוש תובנות על העיצוב החדש של העמוד הראשי של וואלה!.

1. העוגן הראשי

אם תשאלו אדם שלא ממש מבין מה זה אינטרנט  - איפה הוא רוצה תיבת דואר, סביר שהוא יגיד לכם "וואלה". זה הפך שם גנרי לדואר בעברית ובהיותו הראשון שהציע זאת, הוא גם מחזיק לא מעט משתמשים שמפחדים להחליף פתאום את הכתובת שלהם ולהסתבך באיבוד כל אנשי הקשר ופריטי הדואר שהצטברו במשך השנים.

בוואלה! יודעים שאם יש גורם אחד שמחזיק את הגולשים אצלם וממשיך להחזיר אותם, זו תיבת הדואר ועל כן ההדר החדש (והמסודר למשעי) מכיל אובייקט התחברות לדואר שמבחינה היררכית גדול יותר מכל ערוץ אחר שהם מנסים לקדם שם.
בשנים האחרונות חלה תזוזה לעבר ג'ימייל שמציע גם הוא ממשק בעברית וכמובן פייסבוק שהופך יותר ויותר לכלי תקשורת עיקרי גם בקרב מי שלא מבין מה זה כל הוירטואלי הזה.

ההדר החדש של וואלה!

וואלה! שומרים בכוח על על הגרעין הזה ואני לא אתפלא אם עוד נראה בהמשך גרסא חדשנית שבאה להמציא מחדש את הדואר ותנסה להילחם בעזיבת הלקוחות הנאמנים.

2. מפרסמים פרימיום

יחסית לכל מה שהתרגלנו, העמוד הראשי מכיל (לפי הספירה שלי) רק ארבעה באנרים פרסומיים רועשים.
זה הכל. אפילו האכּבּר-באנר (הגדול הראשי בראש העמוד) עבר אל מתחת להדר.
יש עוד פרסום, אבל הוא יחסית מתחבא בין שלל התכנים ולא מקבל במה משמעותית במיוחד.

אני לא מאמין שוואלה! איבדו את האמון בפרסום ועוברים למודל מיוחד אחר, אבל הנוף הפירסומי ברשת עובר ממפרסמים ארעיים שבאים והולכים לכאלו קובעים שבאים, בונים מתחם, מזינים אותו בתוכן ומשלמים על כך למארח. AKA, תוכן שיווקי.
חלק מהמתחמים מעשירים בתוכן (יס), חלק נותן שירותים לגולשים (יד2) וחלק מביאים כסף של ממש (וואלה! שופס). לוואלה משתלם לקדם בצורה כמעט שקופה ובלתי נפרדת מהתוכן את אותם מפרסמים (כן, אני יודע שהשמות שהזכרתי הן חברות בת של וואלה!) ולהרוויח מהאפקט שכל מתחם מייצר.

פרסומים מבית

מעבר לכך, עוד לפני שנים השכילו אתרים בחו"ל להבין שהעמוד הראשי הוא חלון ראווה ועדיף להשקיע כמה שיותר בקידום התכנים. הפרסום ייכנס פנימה.
אם תדאגו שהחלון יהיה נקי ומושך, אנשים ייכנסו פנימה ושם תוכלו לפתות אותם עם מוצרים חדשים.

3. השליש האחרון

אני כבר לא יכול לספור את כמות הפעמים שנכנסתי לוואלה! ושאלתי את עצמי "למה שני שליש מהעמוד מוקדשים לפרסום בעוד רק השליש האחרון הוא התוכן האמיתי?".
עכשיו השאלה הופכת לא רלוונטית והתקבלה החלטה ליישר קו עם שאר האתרים הישראלים ולהעמיד את התוכן במרכז.

אז אמנם אני יכול לנשום לרווחה, אבל נכנסה בי תהייה חדשה – האם זהו צעד נכון אסטרטגית?
מסת גולשי וואלה! אמנם התרגלה לגלוש באתר עם מבנה מוזר, אבל עדיין, היא התרגלה אליו. ומאחר והרגלים קשה לשנות, ניתן לשער שלגולש וואלה! ממוצע היה קשה לעבור לאתרים המתחרים כי הם נראים כל כך אחרת.

המבנה הישן של וואלה!

עם העיצוב החדש והמבנה הגנרי, גולשי וואלה! יתרגלו אליו במשך הזמן ועל כן יהיה להם יותר פשוט לערוק למתחרים.
ימים יגידו, אבל יכול בהחלט להיות שיישור הקו הזה רק יזיק במקום להועיל. עוד נראה.

סיכום

נעשתה עבודה מאוד טובה. לא חשבתי שאני אי פעם אגיד את זה, אבל אני אוהב את איך שוואלה! נראה.
הייתי מוותר על הצבעים של הערוצים (קונספט שנלעס כבר מכל כיוון ועל הדרך מזכיר לי את NRG) אבל בגדול, מדובר במוצר עם מבנה יציב, ברור וטוב.

אז למרות שאני מהמתחרים – אפרגן בכל זאת :)

> ואם מצאתם אותי מעניין, בואו לעקוב אחרי בטוויטר.