תזכורות קטנות: משחק גדול

בחלקו הראשון של סדנת היצירה שלנו, הוכרז פרויקט חדש ופתחנו במסע של סיעור מוחות עבור אפליקצית tinyReminders שמטרתה היא להזכיר למשתמש את הדברים הקטנים שסביר שהוא ישכח (לסקרנים, הצלחתי בסופו של דבר – לאחר שבועיים – לזכור לקחת את הגבינה).

קיבלתי המון רעיונות והצעות, הן בתגובות כאן, הן בפייסבוק, הן בטוויטר והן במיילים.
מה היה לנו שם: תזכורות מבוססות מיקום, הצמדת תזכורות להקשרים מסויימים, שימוש ב-SMS, נדנודים חוזרים ונשנשים בפרקי זמן קבועים, תזכורות קוליות, קבלת שיחות, מזכירה חכמה שלומדת את השימוש שלי ועוד ועוד ועוד.

אחת התגובות ששבתה אותי במיוחד היתה של אורי דישון, אדם יקר ואיש משחקים בדם שהמליץ לי לשמוע את ההרצאה של דודי פלס על מישחוק מטלות (לא בדיוק הכותרת הכי מדוייקת, אבל זה פחות או יותר נושא ההרצאה).

אם בא לכם ויש לכם 40 דקות פנויות, אני ממליץ בחום לצפות:

חלק ראשון:

חלק שני:

לאלו מכם שלא רוצים לשבת ולצפות אסביר שהרעיון בכללי, בהקשר של האפליקציה שלנו, הוא לקחת את את המטלה הזאת שנקראת לזכור, ולהפוך אותה למשהו כיפי.

למשל, לתת למשתמש ניקוד גבוה על כך שזכר משהו ידרבן אותו להתאמץ ולזכור.
אנחנו מוסיפים ערך מוסף למשהו הקטן שהוא היה צריך לזכור ובכך הופכים אותו למשמעותי יותר.

קחו לדוגמא את משחק הזיכרון הפשוט שכולנו מכירים מהילדות שלנו.
מולנו על השולחן מונחים קלפים עם הגב כלפי מעלה. מתחת לכל קלף יש ציור ועלינו להפוך בתורנו זוג קלפים כדי למצוא שניים עם אותו הציור.
אם הקלפים היו עם הציורים כלפי מעלה, היינו מיד מסתלקים מהשולחן והולכים לבצע משהו יותר מעניין.
אבל ברגע שהציורים הוסתרו, ומולנו עומד אדם אחר שאנחנו יכולים לנצח או לחילופין מחשב שנותן לנו ציון – פתאום אנחנו חשים מחויבות גדולה להתאמץ ולזכור איפה היה כל קלף בפעם הקודמת שראינו אותו.

אלמנט המשחקיות, היכולת לנצח, היכולת להפסיד הביא איתו ערך מוסף עצום.

אם יש לנו את הכוח לשדרג את המעמד של מושא התזכורת, לא ננצל אותו?

רובכם בוודאי מכירים את foursquare.
האנשים שיצרו את המוצר הזה ידעו שאין סיכוי בעולם שאנשים סתם יספרו לכולם איפה הם נמצאים מאחר וזו מטלה משעממת וחסרת ערך. על כן הם פשוט באו ואמרו שאם משתמש יעשה צ'קאין במקום אחד מספיק פעמים – הוא יהיה (*פם פם פם פםםםםם*) ראש העיר (*!!!*).
מבחינת המשתמש זה אומר שאם הוא יתמיד ויעשה צ'ק-אין בכל פעם, הוא יקבל מעמד מיוחד בקרב חבריו.
מבחינת החברים זה אומר שמישהו עלול לנצח אותם וגם הם חייבים להילחם על הסטטוס הנחשק.
מבחינת האנשים ב-foursquare זה אומר שהם שיכנעו אנשים לדווח להם על מקומות חדשים ומעניינים.

כל כך מפגר שזה עובד כמו קסם.

אחרי שישבתי וחשבתי על הרעיון של הפיכת האפליקציה לסוג של משחק, הבנתי שזה תפור בדיוק.
התוצאה של מימוש הרעיון הזה היא שימוש כיפי, שימוש פרקטי ואפילו אימון הזיכרון שלנו בכל תחום אחר.

tinyReminders תהיה משחק זיכרון של גדולים :)

מה דעתכם?
האם אתם מסכימים עם הכיוון? ובמידה וכן, איך אתם חושבים שאפשר לצ'פר את המשתמש במידה והוא זכר? איך אפשר להעניש אותו במידה ולא?
אשמח לשמוע את הרעיונות שלכם למשחק החדש.

עד כאן להפעם.

לעדכונים של עד הפוסט הבא – אתם מוזמנים לעקוב אחרי בטוויטר.

וכן המייל שלי פתוח לכל מה שלא מתאים לתגובות.

(הלאה, אל החלק השלישי של הפרויקט)

ומה דעתך בנושא?

ישנן 2 תגובות, הצטרף לדיון

  1. מאת eyalrofe:

    יש רק בעיה אחת, אני חושב

    תזכורות, המטרה שלהן להוריד מהזיכרון הפיסי שלנו את הנטל של לזכור דברים. אנחנו שמים תזכורות כדי שיהיה לנו יותר שקט בראש, על מנת שלא נצטרך להתעסק בלזכור את הפעולה הזאת, ואת הפעולה ההיא, ואת עשרות ומאות הפעולות האחרות שקבענו לעצמנו לעשות. תזכורת, אם אני מבין נכון, המטרה שלה להזכיר לנו על דבר מסויים במקום שאנחנו נתאמץ לזכור אותו בעצמנו. ומה שאתה מציע כאן זה בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רוצים שתזכורת תעשה – שתזכיר לנו.

    דחוף תקרא את הספר Getting Things Done

  2. מאת אמיתי טויטו:

    היי אייל!

    דווקא יש לי רעיון מאוד מעניין שישלב משחק, אני ארחיב עליו בפוסט הבא.
    אבל סביר שהוא יוריד ממך את הנטל לזכור מצד אחד וייתן לך כיף מצד שני. תחזור בעדכון הבא ואשמח לשמוע מה דעתך על הרעיון שאכתוב כאן :)

    תודה!

תגובות ללא פייסבוק