הממשק השקט

עברה שנה, מאז שעברה שנה, מאז שעברה שנה מאז שעלה הבלוג הזה.
3 שנים, בספירה מהירה.

אז, לכתוב יום ההולדת של הבלוג, השקעתי בפוסט חדש :)

התלבטתי המון האם לכתוב את הפוסט הזה.
הוא מאוד גבולי, מתנדנד בין עולם ה-UI לבין עולם השיווק.
בסוף החלטתי לשפוך החוצה בתקווה שכך או כך, תוכלו להשכיל ממנו.

אם תזרקו לאנשים את השאלה "מה האינטרנט עושה?", סביר שהתשובות המרכזיות שתקבלו יסתכמו בכך שהוא מאפשר לאנשים לדבר. שהוא מאפשר להם לשחק, או ללמוד דברים חדשים.
אני אישית אוהב לראות את תפקיד האינטרנט כיישות שמעבירה מידע מצד אחד, לצד שני.
ככה פשוט.
כשאתם מדברים עם חברים במסנג'ר, אתם מקבלים מידע על מה שלומם ומה חדש, כשאתם משחקים משחקי פלאש מטופשים, אתם מקבלים מידע על כמה תותחים אתם בלזרוק פינגווינים וכשאתם מגגלים ביטויים…אתם מקבלים מידע מכל קצוות תבל היישר לאונות המוח שלכם.

ממשקים מקיפים אותנו מכל עבר באינטרנט הזה, כולם משמשים את בעליהם ככלי להעברת מידע כזה או אחר בצורה כזאת או אחרת.
בוואינט, למשל, החליטו שכותרת גדולה למעלה ושלוש כותרות מתחת הן הדרך הכי טובה לעדכן אתכם בחדשות האחרונות.
בוורדפרס או בלוגר הוחלט שבלוקים של טקסטים הם אחלה דרך להעביר לכם תוכן גולשים.
בתפוז אלו כותרות משורשרות ובנענע10 אלו עולמות גדולים מסודרים במגדל גבוה.

הממשקים הללו יושבים מול העיניים של יוצריהם, הם רואים אותם ויכולים לנתח את מרכיבהם.
יש עליהם שליטה מלאה וכשמשהו לא עובד, יש באפשרותם להזיז, לסובב, למתוח, להקטין או לנפח עד שמגיעים לתוצאה הסופית.

אבל מה קורה כשיום אחד, התכנים שלכם יוצאים מהממשק הקבוע?
מה קורה כשהגולשים מחליטים שלא מתאים להם להשתמש בממשק שיצרתם, אלא דווקא לבוא מכיוון אחר?

בעיה.

המושג RSS בוודאי מוכר לכולכם. כמוהו, כך גם הצירוף המקולל "מיילינג ליסט".
בימים עברו, כל אתר התהדר ביכולתו לשלוח למנויים מכתבים אלקטרוניים ולעדכן אותם במה שחדש.
"הנה!" אמרו קודקודי האתרים "הגולשים נמצאים כל הזמן במייל ואנחנו יכולים להיות שם בהתאם".
השמחה והששון נבעו גם מהיכולת לעצב את המייל בכל דרך ולגרום לו להיראות טבעי ומחובר למותג האב.
בהמשך, כשהצטרף ה-RSS, זה אולי היה טוויסט מעניין, אך עדיין – אופן העברת התוכן היתה קבועה ונשלחה בפורמט גמיש לעיצוב.

בעוד רשימות התפוצה היו מובנות יחסית למשתמשים, ה-RSS היה עניין מעט כבד.
החל משמו הטכני וכלה בדרך בה המשתמשים היו אמורים לעבור כדי להשתמש בו. להעתיק כתובת RSS? מה זה כתובת בכלל? (ידעתם שישנם לא מעט משתמשים שבכלל לא מודעים לשורת הכתובת בדפדפן?).

זכור לי בבירור בתקופתי בתפוז, כשעבדנו על האתר OK (המקביל ל-netvibes), השקענו המון מאמצים בהסברים.
כתיבה בשפה פשוטה ככל שניתן, הימנעות מהביטוי RSS, וידיאו "מגניב" שמסביר פניו לגולש, אינדקס תכנים גדול וכו' וכו'.
זה…לא ממש עבד. מעטים היו האנשים שהבינו במה מדובר ושמחו על הצורה החדשה של צריכת התוכן.

הממשקים השקטים הביאו בשורה חדשה בכך שהם איפשרו למשתמש להיות בסביבתו הטבעית (תוכנת הדואר האהובה עליו למשל) ועדיין לקבל תכנים מכל מקום באותה תצורה. הוא לא צריך ללמוד ניווט חדש, לא צריך להבין מיקומים ואפילו לא לראות פרסומות. תוכן נקי, במקום מוכר.

העסק התחיל להסתבך ממש בשנה/שנתיים האחרונות כשהמשתמשים מצאו להם פינה חמה חדשה ברשת.
קוראים לה פייסבוק, ואני אוסיף כצ'ופר גם את טוויטר. הרשתות החברתיות האלו, מעבר להורגי זמן, הפכו להיות מקום בילוי משמעותי בחיי הגולש.
אמרתי גולש? התכוונתי משתמש סלולאר, דסקטופ, דפדפן…איך שלא תבחרו, פייסבוק וטוויטר שם.
ואם הגולשים הולכים למקום מסויים, סביר שיצרני התוכן ינסו גם הם להיכנס לסיפור.
בפייסבוק הם קוראים לזה like (הידוע בשמו fan page) ובטוויטר זה 101. עסקים נכנסים, פותחים חשבונות מיוחדים, מקדמים, מדברים, מגיבים.

כל זה נשמע טוב ויפה, אבל שימו לב לפרט שולי בסיפור. הן טוויטר והן פייסבוק, מכתיבים ליצרניות ממשק חדש להעברת התוכן.
אין יותר לעצב מחדש, לשים עוד קידום בצד, עוד באנר למעלה.
לא.
יש מסגרת קבועה עם גמישות מינימלית, ואתם צריכים לדעת להשתמש בה.

הכוח שלנו בתור מתכנני ממשקים הופך להיות כמעט אפסי כשהצרכנים הצביעו ברגליים ובחרו בממשק משלהם.
אז נכון, בסופו של דבר הם ייפלו לעמוד שכן יש לנו שליטה עליו, אבל מי אמר שהם בכלל ילחצו על הקישור?

מה עושים?
בדיוק כמו שהייתם עושים לפני תכנון של ממשק עבור לקוח – לומדים את הגבולות ומתחילים להיות יצירתיים בתוכם.
אם פייסבוק מוסיפים תמונת תצוגה לקישור, לימדו מאיפה הוא שואב את זה, והחליטו אילו תמונות הוא יכול ואילו לא. זיכרו שהגולשים הם אלו שיחליטו והקפידו שתמונת התצוגה הדיפולטיבית תהיה מייצגת ככל שניתן (נתקלתי בלא מעט אתרים שהתמונה המייצגת היתה גיף של איזה אייקון מוזר בעמוד). כנ"ל גם לגבי התוכן והכותרת.
אם טוויטר נותנים לכם רק 140 תווים, חישבו טוב טוב על הנעה לפעולה נכונה. חישבו איך הקידום משתלב בשטף הקידומים האחרים בחשבון. האם הוא חוזר על עצמו? ילדותי? מאוס? מושך?
האם הכותרת של הכתבה או העמוד עלולה להיות ארוכה יותר במקרים מסויימים? מה עושים אז? שלוש נקודות? חיתוך אגרסיבי?

אחרי שפירסמתם משהו בפייסבוק, האם תעשו לו Like? מחקרים מוכיחים שפעילות חברתית גוררת עוד פעילות חברתית. Like אחד מספיק לכך? אולי צריך תגובה אנונימית? ואולי בכלל תגובה של העמוד שמעודד להגיב?

כל מי שמקדם את עצמו או את הלקוחות שלו בפייסבוק, טוויטר, לינקדין וכו', מזהה את הגבולות שמשתנים מפעם לפעם.
הקשיבו למסגרת. לימדו אותה ונסו להיות יצירתיים בעולם, שהכי קל להיות בו כמו כולם.

ומה דעתך בנושא?

תגובות ללא פייסבוק