מעבדוּת לשמישות

ברשותכם, לכבוד פסח הקרב ובא, אני אכתוב פוסט קצת הומוריסטי.
לקחתי (בערך) את נקודות ההשוואה שהציבה חברת Tzur כשהיא עשתה סקירה של אתרי ההיכרויות בישראל עבור Ynet ועשיתי בדיקה השוואתית בין הלחם לבין המצה.
אז קדימה…נתחיל.

עיצוב והרושם הראשוני

לחם – גווני החום השונים, ההרמוניה בין המרקם הקשה בחוץ לאזור הרך שבפנים יוצרים מראה שקשה לעמוד בפניו וממש עושה רצון לקרוע את הלחם ולהכניס אל בין השיניים.


מצה – נראה כי יש נסיון לדמות את המראה הקלאסי של הלחם באמצעות גוונים שונים של חום. אך החורים המסודרים והצורה המרובעת, אינם מזמינים לגשת אליו. המוצר נראה משעמם וייתכן והוא פונה לקהל היעד השמרני יותר.

תהליך הרכישה

לחם – כשניגשים לחנות לרכישת הלחם, עומד לפנינו מגוון סוגים, צורות וצבעים. לעיתים הרכישה מבלבלת מדי (שהרי ידוע שעודף בחירה אינו תמיד רעיון טוב).
הרכישה ארוכה ויש לעיתים צורך לגעת במוצרים בכדי לבדוק את איכותם. רק תחשבו כמה נגעו בהם לפני שאתם הכנסתם אותם לפה.
לאחר הרכישה, ניתן להניח את הלחם בתוך שקית יחד עם שאר המוצרים. אין צורך בתשומת לב מיוחדת.


מצה – ההתלבטות היחידה יכולה להיות בין מצות ראשון לבין מצות יהודה, וגם אז לא מדובר בהבדל גדול מלבד האריזה. המוצר מונח כלאחר מסדר צבאי, ארגזים ארגזים. רק לבוא ולקחת.
לאחר הרכישה, יש צורך להתאמץ ולהרים ארגז שלם וכבד, או לחילופין, להניח את חבילת המצות בשקית ולהיזהר איתה כאילו ומדובר בחבילת צלחות חרסינה.

אינטראקציה

לחם – חיתוך הלחם אינו דורש מיומנות מיוחדת מלבד שימוש בסכין, אותו אנו יודעים לתפעל משאר הפעילויות במטבח (או בכלא). כאשר מחליטים למרוח ריבה, חמאה או ממרח שוקולד, הדבר מתבצע בצורה אינטואיטיבית וטעויות של שימוש ראשוני מתקבלות בהבנה ואינן הורסות את המוצר.
גם האכילה מתבצעת בצורה פשוטה ונעימה. הלחם מתעכל בקלות ונראה שהותאם בצורה קפדנית למערכת העיכול האנושית.


מצה – על מנת לחתוך מצה, יש צורך בקורס מיוחד שילמד אותנו כיצד להוציא את המצה בזהירות מהאריזה, להרטיבה במים, לבחור בקו מאחד קווי המתאר המסומנים על ידי היצרן ולשבור אותה בעזרת שתי ידיים (או מכת קראטה מהירה). במידה ורוצים לחצות את החצאים לרבעים, הדבר עלול להתנגש בקווי המתאר (כעת הרי נאלץ לשבור את הקווים לרוחבם) והחלקים לא יהיו שווים.
חיתוך המצה גורם ללכלוך רב, כמו האכילה עצמה אשר מתירה המוני פירורים זרוקים בכל מקום.
המצה אינה מתאימה לאף מוצר במטבח, לא ניתן למרוח עליו שום דבר שאינו כמעט נוזלי (דוגמת ממרח שוקולד שלא היה במקרר) וכן, לא כל מערכות העיכול מסוגלות לתפקד לאחר האכילה.

השורה התחתונה
לחם –
בזכות המראה השובב והמגרה, האפשרות לשילוב עם שלל מוצרים אחרים וכמובן…הטעם הנהדר.

מצה –
מראה משעמם, שמישות נוראית שגם אחרי למידת התפעול אינה עוזרת לנו להשתמש במוצר כמו שצריך והטעם היבש שהיא מתירה בפה.

בסופו של דבר אפשר להבין שאם ממהרים לשחרר מוצר לשוק בלי חשיבה, תכנון ופיתוח מסודר ואחראי – נתקעים עם מוצר שהמשתמשים יתקשו להשתמש בו, לא תהיה לו תאימות לשאר המוצרים ובשורה התחתונה, הוא פשוט לא ייצא טוב.
אבל במונופול כמו במנופול, כשאין לחם…תאכלו אבנים. או מצות. במקרה שלנו.

גילי נאות: הכותב לא סובל את פסח ומצות בכלל.

ומה דעתך בנושא?

ישנן 3 תגובות, הצטרף לדיון

  1. מאת bgs:

    בזיעת אפיך תאכל לחם :)

    [חמייייץ!!!! חמייייץ!!!!]

  2. מאת מוטי:

    העלה לי חיוך רחב, אהבתי :)

  3. מאת אמיתי טויטו:

    תודה אנשים :)

תגובות ללא פייסבוק